בלאגן עמוק ובלאגן רדוד
כבר כמה פעמים קרה לי שלקוחות אמרו לי: "אז בטח הבית שלך מתוקתק ומסודר כל הזמן..".
זה גרם לי לחשוב בצורה מעמיקה יותר על יתרונות המינימליזם והתרומה של עקרונות המינימליזם למשפחה שלנו, להתנהלות שלנו ולבלאגן בבית. כי בואו, יש לנו שני ילדים קטנים , אני והבנזוג עובדים…אז כן, יש לפעמים בלאגן.
אבל זה שונה לגמריי ממה שהיה פעם.
ואסביר.
אחרי "פרוץ הילדים" (ביטוי ששמעתי לא מזמן והתאהבתי ישר) ולפני שהמינימליזם נכנס לחיינו, הבית היה לרוב עמוס חפצים שלא היו במקומם ויצרו בלאגן.
היו חפצים על הרצפה, על משטחים, על ספות ושידות. לא משהו מיוחד, אתם יודעים, מה שתמיד יש: בגדים שכובסו אך טרם קופלו, חלקי פאזל ומשושים (זוכרים את המשושים?:), סוללות של איזה צעצוע מרעיש מדיי (כשהילדים עוד היו בגיל שהוצאתי את הסוללות ואמרתי בתמימות: "זהו,לא עובד,מה נעשה?..") ועוד ועוד.
אבל הבעיה הייתה עמוקה הרבה יותר מסתם חפצים זרוקים בסלון.
כשכבר רציתי או התפניתי לסדר (או כשבאו אורחים ואין ברירה כי המצב קטסטרוף וחייבים לסדר), לא תמיד ידעתי מה המקום לכל חפץ (ואם אני לא יודעת, אז הבנזוג והילדים בטח שלא יודעים..).
וכשהגעתי עם החפצים התועים לסלסלאות, למגירות ולמדפים היעודיים, הכל היה שם עמוס חפצים ובבלאגן גדול.
מה שהוביל לכך שהבלאגן רק הלך וגדל.
כך בעצם, כל סידור של "הבלאגן הרדוד" בבית (איסוף חפצים מפוזרים והבאתם למקומם) תמך ואף הגדיל את ה"בלאגן העמוק" ששרר בבית.
"בלאגן עמוק" הוא בלאגן שלא נוצר בימים האחרונים כשהילדים החליטו לעשות הצגה בסלון, אלא הוא נוצר בחודשים האחרונים, שלא לאמר בשנים האחרונות…
"בלאגן עמוק" הוא מצב שיש ברשותנו הרבה חפצים שלא משרתים אותנו והם מעורבבים יחד עם החפצים שכן נותנים לנו ערך ואנחנו אוהבים, אבל קשה לנו להנות מהם ולהשתמש בהם כי הם לא זמינים ונגישים לנו.
במצב כזה אנחנו לא יודעים לפעמים מה יש לנו ומה אין לנו (מי קנה חפץ וגילה בהמשך שכבר יש לו כזה בבית והוא כלל לא ידע?)
אנחנו יכולים לבלות זמן יקר בחיפוש אחר חפץ שאנחנו יודעים שיש לנו, רק לא יודעים היכן הוא ("איפה לעזאזל המסקינטייפ??) או להתייאש מראש מלסדר את הבית כי גם ככה הכל בבלאגן..
מאז המינימליזם, אנחנו לא סובלים יותר מבעייה של "בלאגן עמוק".כלומר, המדפים, הארונות, המגירות והסלסלאות לרוב מסודרים ומכילים כמות חפצים סבירה והגיונית ונוחה לתפעול.
בנוסף, אין כבר (כמעט) איזורים עמומים של בליל חפצים מכל מיני סוגים ומינים (מגירות בלאגן, מכירים?). וכך הרבה יותר קל לסדר את החפצים שהתפזרו בבית ולא נמצאים במקומם.
כשיש אצלנו "בלאגן רדוד", וזה קורה לעיתים קרובות (שני ילדים קטנים כבר אמרתי?), זה לוקח רק כמה דקות לסדר.
לכל חפץ יש מקום.
וכשמגיעים לשים את החפץ במקום, חבריו מחכים לו בשמחה ובמרחב נשימה.
פחות מערימים חפצים או דוחסים או חלילה מעמיסים הכל יחד בסלסלה ודוחפים לארון…(נשמע לכם מוכר?..)
עם יד על הלב, אני לא מחשיבה אותנו משפחה מינימליסטית, יש לנו עדיין לא מעט חפצים שאפשר לוותר עליהם.
כי מינימליזם זה תהליך. זה כמו בצל: כל פעם עוד שכבה.
אבל אנחנו בהחלט מתנהלים בשנתיים האחרונות במסגרת עקרונות המינימליזם. וזה שינה את חיינו.
וכשהבית מבולגן, אני יודעת שייקח רק כמה דקות לסדר ושאפילו לילדים קל יותר לקחת חלק במלאכת הסידור, כי לכל חפץ יש מקום וקל להניח אותו במקומו.
אז איך אצלכם?
יש בלאגן עמוק או בלאגן רדוד?..